השילוב בין אוכל לנופים הוא מה שהופך את סלובניה ליעד כל כך מוצלח. אין צורך לבחור בין השניים – פשוט להתאים את המסעדה לאזור שבו מטיילים באותו היום. אם אתם נוסעים לאגם בלד – שבו לצהריים במסעדה עם תצפית לאגם. מטיילים במערת פוסטוינה? סיימו את היום בטברנה מקומית בכפר סמוך. בערים כמו מריבור או לובליאנה – אפשר להשקיע במסעדת שף בערב ולשלב בצהריים טעימות שוק קלילות. אל תנסו לדחוס יותר מדי מסעדות בכל יום. לפעמים מסעדה אחת טובה ביום מספיקה – ויתר הזמן מוקדש לטבע, הליכות וטעימות קטנות בין לבין. חשוב להקדיש ערב אחד או שניים למסעדות עילית עם הזמנת מקום מראש, אבל גם להשאיר מקום לספונטניות – כי לא פעם תיתקלו בפונדק קטן שלא הכרתם ויהיה זה שהכי יפתיע אתכם.

כן, אך עם הסתייגות: סלובניה לא נולדה כמטבח טבעוני, אך בעשור האחרון נרשמה התפתחות מרשימה של מסעדות מודרניות שמציעות תפריטים צמחוניים וטבעוניים מגוונים, במיוחד בערים הגדולות ובאתרים תיירותיים. במקומות כמו לובליאנה, בלד, קופר ומריבור תמצאו קערות בודהה, תבשילי עדשים, פסטות טבעוניות, מנות ללא גלוטן ואפילו קינוחים טבעוניים איכותיים. מנגד, באזורים הכפריים יותר – המטבח המסורתי נשען על בשר, שמנת, גבינות ונקניקים. שם לא תמיד תמצאו מנות טבעוניות בתפריט, אבל לרוב אפשר לבקש התאמות פשוטות (למשל: סלט ירקות, מרק ללא שמנת, ירקות אפויים). מומלץ לציין מראש אם יש מגבלות תזונתיות. כמו כן, מסעדות שף רבות כוללות כיום תפריטי טעימות צמחוניים ברמה גבוהה. לסיכום – לא תישארו רעבים, אך כדאי לתכנן מראש ולבחור מסעדות מתאימות.

התקופה האידיאלית לטיול קולינרי בסלובניה היא מאי עד אוקטובר, אז הטבע פורח, היינות חדשים יוצאים לשוק, והשווקים שופעים בירקות, פירות וגבינות טריות. באביב ובקיץ התפריטים במסעדות כוללים דגים טריים, מנות קלילות עם עשבי תיבול, קינוחים פרחוניים וירקות טריים. זו עונה מצוינת גם לפיקניקים, ליקוט יער וטעימות ביקבים. הסתיו מביא איתו שיא קולינרי: עונת הפטריות, תבשילים חמים, יינות אדומים חדשים, דלעות ופסטיבלים של אוכל כפרי. החורף – פחות מתאים לחובבי אוכל קל, אך אם אתם אוהבים מטבח כפרי כבד כמו גולש, סטרוקלי, תבשילי בשר ויין חם – זוהי עונה קסומה. שימו לב שבחורף חלק מהמסעדות באזורים הכפריים סגורות (בעיקר בינואר–פברואר), לכן כדאי לבדוק שעות פתיחה מראש.

ההבדל הוא לא רק במחיר, אלא גם בגישה לאוכל. פונדק (Gostilna) הוא לרוב מקום משפחתי, מסורתי, בו תמצאו מנות סלובניות קלאסיות – מרקים, תבשילים, גולש, פלטות גבינות ונקניקים, קינוחים ביתיים. האווירה ביתית, השירות לבבי, והמנות נדיבות מאוד. אין יומרה – אבל יש טעם אמיתי ונגיעה מקומית. לעומת זאת, מסעדת שף (או מסעדה עילית) מציעה תפריט עונתי, מנות קטנות ומדויקות יותר, הגשה אסתטית, חומרי גלם מיוחדים (כמו כמהין, צדפות, גבינות נדירות), ותפריט טעימות או יינות בהתאמה. זו חוויה אמנותית – ולא רק אוכל. בשנים האחרונות, גבולות הגזרה בין הסוגים מיטשטשים – פונדקים משפחתיים מציעים מנות ברמה גבוהה, ומסעדות שף מציעות גולש עם טוויסט. כדאי לשלב בין השתיים בטיול – כדי להרגיש גם את הסלובניה של העבר, וגם את זו של ההווה.